להכיל את כל המורכבויות של כל הצדדים.

נוער נושר, נוער משוטט, נער שכבר לא נמצא בשום מסגרת. הדרך לכיכר החתולות מהיר. הרבה נוער מכל הזרמים נמצא על התפר. בחוויה האישית שלי לרוב הכל מתחיל מהבית. חוסר יציבות בבית. קשיים של עוני חריף. בריאות הנפש משפחות שפחות מחוברות לקהילה מגובשת. כשהקשר בין אלימות במשפחה לעוני אינו מקרי. מהרגע שנער ממלט את עצמו מחוויית התבגרות במסגרת משפחתית כזאת, כבר לא משנה אם הוא דתי, חרדי או חילוני, יהודי או מוסלמי או נוצרי. הוא חשוף לפגיעות מסוכנות שחוצות מגדרים וזהויות. אפשר לומר בוודאות שבתקופה האחרונה אנחנו מוצפים בפניות.

הגורמים לכך רבים. לקורונה יש השפעה משמעותית אין ספק. פגיעה כלכלית שהופכת למדרון חלקלק. כשהמוני ילדים שלא היו במסגרות תקופות ארוכות הם גם ילדים שבאים ממשפחות במצוקה, זה הופך לפצצת זמן. האימפקט של השנתיים האלה עוד יגיע בגלים לשנים קדימה. וזה לא קל. העבודה שלנו מאוד ייחודית. מקיימים הרבה קשרים עם רבנים, גבאים, וזה מורכב. אתה מגיע לגן חרדי וישר יש חשדנות. לכן אנחנו מנסים מאוד לבסס קשרים במוסדות לאורך זמן, כדי לבסס אמון, לבסס הבנה שאין להם מספיק כלים ומענים להתמודד עם מצבי קיצון כאלה. ממש לאחרונה קיבלנו דיווח על משפחה במצב של הזנחה נוראית.

מה שנגלה לעינינו היה מזעזע. קירות שחורים עם טחב. קורי עכביש. מקקים. עכברושים. אין מטר פנוי. ארגזים, ערימות בגדים מטונפים, שאריות מזון של חודשים, לכלוך וזוהמה. זוג הורים מהגרים שהלכו לאיבוד בחברה. עם קשיים שלא טופלו. ללא מעטפת משפחתית, קהילתית. אתה מדבר איתם והם לא מבינים שהם זקוקים לעזרה. יש להם שלושה ילדים ותינוק בן חודש. ואתה מבין שההורים לא רעים. הם אוהבים את הילדים שלהם ועדיין הילדים נפגעים. כולל מחסור בתזונה ראויה. וההורים מתנגדים למעבר דירה, לעבור למסגרת משקמת. ואני חייב לגייס את כל הגורמים כדי להציל את הילדים.

הופתעתי מהעוצמה הרגשית שעברתי לנוכח המצב הזה. זה ממש טלטל אותי. ברמה האישית אני חושב שכל עובד סוציאלי מוצא את החיבור לסיפור שלו. האישי. גם אני ומשפחתי התמודדנו עם מצוקות. ההורים התגרשו. אבא התחתן והקים משפחה שניה. אמא הייתה צריכה לעזרה וזקוקה לה עד היום. היא גרה אצלי ביחידת דיור צמודה. האחריות והדאגה והטיפול גרמו לי מגיל 13-14, לקחת תפקיד שחרג מהגיל שלי.

הילדות שלי היתה צבר של שנים שהן יותר שרידה. גם לדאוג לעצמך וגם לבית. להיות ילד בתלמוד תורה בבני ברק להורים גרושים זה לא דבר שילדים אחרים יכולים להבין. את חווה את החיים מזווית אחרת. כבר בגיל קטן ראיתי בזה גם זכות מסוימת, שמעניקה לי תובנות בריאות. הרגשה ייחודית. במובן הטוב של המילה. זה הוביל אותי לטיפול בבני אדם. לכן לא היו לבטים אם ללכת לתחום. אתה חייב להיות איש של אנשים. וזה מקבל ביטוי בעבודה. בסוף אתה אמור להכיל את כל המורכבויות של כל הצדדים.