להציל ילדים.

עם הזמן התגבשה אצלי התובנה הפנימית העמוקה שמה שאני רוצה לעסוק בו זו העבודה הציבורית. אני מגיע לתפקיד מתוך אכפתיות שעליה גדלתי בבית. אין לי קליניקה פרטית, לא הייתה לי ולא תהיה לי. גם לא עמותות ולא מלכ״רים. רק המגזר הציבורי. כי הטענה שלי שיש פה משרד, משרד הרווחה, שאחראי על הביטחון החברתי של אזרחי המדינה, ולא בחסד אלא בזכות! והציבור החרדי צריך להכיר את השירותים שהמשרד מעניק, והם צריכים להיות בהישג יד לכל אזרח במדינה.

הציבור יש לו אישיו עם מערכת הרווחה. בכלל לציבור הכללי במדינת ישראל. כי יש לו גם שם וסטיגמה של סעד ושלוקחים ילדים מהבית ועוד דברים שקרו פה בראשית הקמת המדינה. ואני החלטתי שתפקיד חיי הוא לגשר הציבור האזרחי למערכת הרווחה, ובמיוחד בין החשדנות וההימנעות של הציבור החרדי לבין השירותים שהוא זקוק להם ובשם זה אני פועל מנהל של השירות הציבורי. וגם כשאני מלמד עבודה סוציאלית, אני מלמד את העבודה הסוציאלית ה צ י ב ו ר י ת. לחנך לעבודה סוציאלית ציבורית על כל גווניה. אני מתעקש לראות את היתרונות של מערכת הרווחה הסוציאלית בישראל, הגם שאני מודע ורואה את חסרונותיה. אני רוצה לתת מקום ליתרונות שמקיימים את הסיכוי לאפשרי, לבונה, לעשייה. וחשוב לי לעודד את התלמידים והציבור לראות את החלקים החיוביים. אני אומר לך באחריות – ללא העבודה של ציבור העובדים הסוציאליים במדינת ישראל, החברה הישראלית קורסת. חד משמעית.

אני מאמין גדול בחוק נוער טיפול והשגחה. סימפטיה ואמפתיה אינם מספיקים. לפעמים מגיע שלב שמערכת החוק צריכה להיכנס לתמונה. אם אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני. יש נערים שהצלנו אותם בוודאות באמצעות החוק. יש לנו אחריות קהילתית אזרחית, פגיעה מינית של נער בנערים או נערות, תהרוס נפשות וקהילה. חוק נוער קידום והשגחה נתן לנו כלי להציל ילדים.

קח דוגמא נער בכיתה ח׳, בגיל 14, פוגש אותי לאחר שנשר ממסגרות. לקראת הקיץ אחרי שנואש להתאקלם במסגרות שונות, הוא כבר מסתובב בכיכר החתולות בירושלים, הוא מתחיל בהתגלשות מהירה לקבץ נדבות בשיטת ״המגביות״. ניצול של קטינים לאסוף כסף ברחוב, שמגיע לכיס של מפעיל. עסק לכל דבר שמעמיד בפרונט ילד לקבץ נדבות. אני מפגיש אותו עם עו״ס נוער ושיחת לאור החוק אינה עוזרת, ואני פונה לשופטת, בתקווה להציל את הנער. האבא סכיזופרן, מעשן כל היום, 14 אחים ואחיות, האחיות כבר מוכרות לרווחה, המצב קשה מאוד. השופט מורה על יציאה למסגרת חוץ ביתית. הילד שולח לי איומים על חיי.

הוא מתחיל את השהות שלו בפנימייה הטיפולית בסוף השנה. אתה מבין שאין ברירה. למרות שהוא מאיים בהתאבדות. בפנימייה שולחים אותו להסתכלות באיתנים. ואז לאחר האשפוז לצורך הסתכלות כדי שיירגע בטבע, הוא חוזר לפנימייה הטיפולית. היום הוא משרת בצבא, לאחר שעשה בגרות מלאה בפנימייה, ושולח לי הודעות: ״נתי הצלת את חיי.