בית חם.

התחלתי את הדרך ברווחה בעבודה עם קשישים. יצא מכרז לעבודה עם בני נוער ואמרתי לעצמי שננסה. מאז שנכנסתי לעבודה עם בני הנוער פשוט התאהבתי. העבודה שלי עם בני הנוער דורשת רגישות רבה עם בני הנוער. לא תמיד בני הנוער באים ברצון. הם יכולים להתנגד או להתבייש, אבל אני עושה כל מה שאני יכולה כדי להסיר את המכשולים. הקשר שנרקם לי עם הנער הוא הדבר העיקרי שמאפשר את תחילת השינוי. אני חמש שנים במחלקה ובנוסף רפרנטית של הבית החם לנערות בסיכון.

הנערות מגיעות לשם, מקבלות ארוחה חמה והן מועשרות בתכנים מגוונים ובעיקר התחושה של החמימות, שיש מי שיקבל אותם. זה הבייבי שלי. זה בכלל לא ברור מאליו שהנערות הללו חוזרות הביתה ויהיה מי שיקבל אותן, יראה אותן. אני מרגישה שכל נערה שם היא הבת שלי. ואני ממש לא מכניסה כל נערה לבית החם. שומרת עליהן. כדי לשמור על הומוגניות של הקבוצה. שפה אנושית אחת. אני זוכרת שממש בתחילת דרכי קיבלת הפנייה מבית חולים על נערה בת 15 במצב מורכב מאוד, שכלל פגיעה עצמית.

היום אחרי 3 שנות שיקום, היא בשירות לאומי, רוצה להיות עובדת סוציאלית, להדריך אצלנו בבית החם. הקשרים שנרקמים שם הם מדהימים. התחושה שלהן היא שיש מישהו בשבילן. לפחות מישהו אחד בעולם, שדואג להן ושאכפת לו, זה מעניק להן הרבה כוח. הן נותנות בי המון אמון, יוצא שאני לא יכולה לאכזב אותן, אבל החשוב הוא שהן מתקדמות ולא מאכזבות בראש ובראשונה את עצמן. הן לומדות לאהוב ולהעריך את עצמן. לבנות את עצמן מחדש.