הפרייה הדדית

את ההתחברות שלי לעצמי. הבחירה בעבודה הסוציאלית היתה חלק מהמאבק על חיי שלי. מאבק שתרם לי לעיצוב האישיות שלי, והמשפחה שלי היום מאוד גאה במקום שהגעתי אליו. אני מאמינה שכל אחד שמגיע לתפקיד הזה צריך להיות אדם שבוחר לעבוד עם האחר ומתאים לך, זה חייב להיות השיקול המרכזי בעיניי.

את צריכה להאמין ולרצות את זה. אחרת תרגישי שהעבודה שוחקת אותך. צריך להבין שהמקום שממנו אנו עוזרים הוא גם המקום שמפקיר אותנו, העובדים הסוציאליים. כל מאבק על הזכויות שלנו מעמיד אותנו בעיני החברה כאנשים שמועלים בתפקידם להיות עבור בני האדם, מבלי שיתאפשר לנו להיאבק על עצמנו. הסתכלות של אם זה הצורך הנפשי שלי להעניק, אז אין לי קיום עצמי.

זו לא ג׳יהאן האדם, אלא ״עובדת סוציאלית״. אנשים חושבים בצורה דיכוטומית. או שאתה ״מלאך״ שמוותר על עצמך טוטאלית או שאתה רע שרואה גם את עצמך. וזה לא שחור או לבן. בחרתי לעבוד בעשייה למען בני אדם, לא להיות ״קדושה״.

כמי שעבדה בתוך היישוב בו גרה זה לא דבר פשוט. כשאתה מנסה ליצור את החיץ, זה לא פשוט, כי החברה והקהילה והיישוב מצפים שלא תעשי את ההפרדה והחיץ. את חייבת בתוכך להיות אדם חיובי. אדם שחושב טוב. שמחזיק תקווה. אנחנו פוגשות משפחות שנמצאות בשיא הקונפליקט האישי, במקום שהן מתפרקות.

ואתה חייב לשדר תקווה. ערוצים שיכולים להיפתח בפניהן כדי שאנשים ירגישו טוב יותר בחיים שלהם. שדברים טובים יכולים לקרות עבורכם. אם לא אנחנו מי יעשה את זה, החברה? העבודה שלי מחזירה לי. מהנפש אל הנפש. זה כמו הפרייה הדדית. אתה מחזיק כוח ואופטימיות עבור אחרים וזו ממלאת אותך ומחזירה לך העצמה עבור עצמך. כל יום היא מזכירה לך מחדש איך להתעורר כאדם מלא חיות אל החיים שלך.