האנשים שמחזיקים לנו

יצאנו לדרך מתוך תפישה, אמונה פנימית, שלולא העובדות והעובדים הסוציאליים, החברה הישראלית הייתה קורסת. פשוט כך. הבטנו על החברה הישראלית סביבנו, ושאלנו את עצמנו עד כמה היא מודעת לעבודה הקשה, המקצועית והמסורה, למאבק הסיזיפי של העובדות והעובדים הסוציאליים, בכל כך הרבה תחומים בחיינו. בטיפול בקשישים, ילדים ונוער, אנשים במשבר רפואי, אנשים עם מוגבלות, עולים חדשים, להט״בים, מהגרי עבודה ופליטים, משפחות בסיכון, עוני ושיקום.

זכויות סוציאליות הן הזכות שלנו, כפרטים בחברה, להיראות. שיראו אותנו באמת. זכות חברתית. זכות אנושית. זכויות סוציאליות שאלו העוסקים בדאגה יומיומית לשמירה עליהן, לרוב לא נראים בעצמם. מגזר שקוף העושה עבודה עבור אוכלוסיות שמרביתן שקופות. פגשנו את האנשים שציפינו לפגוש. אנשים שונים, מרקעים שונים: דתות, מגדרים, מעמד כלכלי, אזורי מגורים וכמובן היסטוריה אישית ומשפחתית. אך המשותף לכולם בבסיסו הוא רגש אישי, פנימי, אנושי, של דאגה ואחריות. אנשים שבעבודתם היומיומית, יש מן הגאולה לאדם. בשקט. כמעט תמיד לא לאור הזרקורים. במפגשים אלו, חווינו את תעצומות הנפש של אנשים שבזכותם רקמתה האנושית של החברה הישראלית, לא מתפוררת.